מכתב יד לספר גמור

טיוטה ראשונה ושכתוב

הטיוטה הראשונה נועדה לגלות את הסיפור, והיא אמורה להיות לא אחידה. כותבים שמלטשים כל פרק לפני שהם ממשיכים לא מגיעים לעיתים קרובות לסוף, כי הם משכללים עמודים שמתבררים אחר כך כמיותרים.

כשהטיוטה גמורה, הניחו לה לפחות שבועיים. המרחק מאפשר לקרוא אותה יותר כפי שקוראים קוראים. אחר כך שכתבו בסבבים, מהשאלות הגדולות אל הקטנות: קודם מה קורה ובאיזה סדר, אחר כך אם כל פרק וכל סצנה מצדיקים את מקומם, אחר כך הפסקאות, ורק בסוף המשפטים והמילים. לתקן פסיק בפרק שעומד להימחק זו השקעה לשווא.

שמרו את הגרסאות הקודמות. קל יותר לשכתב באומץ כשיודעים ששום דבר לא אובד. (‏Ideoria שומרת גרסאות קודמות של פרק תוך כדי כתיבה: היכן שהסתיים כל מפגש כתיבה, ובערך כל חצי שעה בין לבין. אפשר גם לשמור כל גרסה בשם משלכם. אפשר לקרוא גרסה מוקדמת, להשוות אותה לגרסה הנוכחית ולשחזר אותה.)

עריכה מבנית

עריכה מבנית, שנקראת לפעמים גם עריכה תוכנית, מסתכלת על הספר כולו: אם הסיפור או הטיעון מחזיקים, אם הדמויות משכנעות ועקביות, אם הקצב עובד, ואם הפתיחה מבטיחה את מה שהסיום מקיים. היא עוסקת בפרקים ובקשתות, לא בפסיקים.

אפשר לעשות סבב ראשון לבד בעזרת מתווה הפוך. קראו את הטיוטה וכתבו שורה אחת לכל פרק: מה קורה, מה משתנה ומה הקוראים לומדים. דפוסים מתגלים מהר: שני פרקים שעושים את אותה העבודה, עלילת משנה שנעלמת למאה עמודים, תפנית שמגיעה מאוחר מדי.

כותבים רבים עובדים בשלב הזה גם עם עורכת או עורך מקצועיים, או עם קורא מנוסה. מי שלא יעשה את העבודה הזאת, מקומה לפני העבודה על המשפטים עצמם.

עריכה לשונית והגהה

כשהמבנה מתייצב, העבודה עוברת אל הלשון. עריכת סגנון בודקת קצב, בהירות, חזרות ואת המוזיקה של המשפטים. עריכה לשונית בודקת נכונות ועקביות: דקדוק, כתיב, פיסוק, והאם צבע העיניים של דמות נשאר אותו צבע ורחוב שומר על שמו.

גיליון סגנון הוא מה שמאפשר עקביות. זו רשימה פשוטה של החלטות: איך מאייתים שמות, אם מספרים נכתבים במילים או בספרות, איך מפסקים דיאלוג, ואיזה כתיב בוחרים כשיש יותר מאחד, מלא או חסר. פתחו אותו מוקדם והוסיפו לו תוך כדי עבודה.

הגהה היא הבדיקה האחרונה, והיא נעשית על העימוד הסופי: מחפשים שגיאות הקלדה, מילים חסרות, שבירות שורה ועמוד לא תקינות, וכל מה שהשתבש בעיצוב. הגהה מוקדמת יותר היא ברובה עבודה לשווא, כי הטקסט עוד משתנה.

משוב וקוראים ראשונים

קוראים שרואים את הספר לפני שהוא גמור, שנקראים לפעמים קוראי בטא, מראים לכם את מה שאתם לא יכולים לראות בעצמכם: איפה התבלבלו, השתעממו, התרגשו או הופתעו. בחרו כמה אנשים שקוראים את סוג הספר שאתם כותבים, ואם אפשר, לא רק חברים שאוהבים אתכם.

שאלו שאלות ממוקדות. "אהבת?" מזמין נימוס. "איפה הנחת את הספר?", "מה חשבת שיקרה בסוף הפרק החמישי?" ו"למי האמנת, ולמי לא?" מזמינים מידע.

הבחינו בין תגובות להצעות. כשקורא אומר שהאמצע נגרר, זה כמעט תמיד נכון בשבילו. כשהוא אומר לכם איך לתקן את זה, זה רעיון אחד מתוך רבים. חפשו דפוסים: תלונה של קורא אחד היא דעה, ושלושה קוראים שנעצרים באותו הפרק הם ממצא.

הכנת כתב היד

כתב יד נקי חוסך זמן בכל שלב שבא אחריו. השתמשו בסגנונות הכותרת של מעבד התמלילים לשמות הפרקים, במקום בטקסט מודגש בגופן גדול, כדי שתוכנות יוכלו לזהות אותם. השתמשו בהגדרות הפסקה לכניסות ולמרווחים, במקום בטאבים וברווחים חוזרים. סמנו מעברי סצנה בסימן קבוע אחד, כמו שלוש כוכביות בשורה נפרדת.

שמרו קובץ ראשי אחד, או מקום אחד שבו חיה הגרסה הנוכחית, ותנו לגרסאות הקודמות שמות ברורים. בכתב יד בעברית, בדקו שכיוון הטקסט מוגדר נכון, שסימני הפיסוק יושבים בצד הנכון של המילים, ושאתם עקביים בניקוד ובכתיב.

Ideoria יכולה להביא כתב יד מטקסט פשוט, מ־Markdown או ממסמך Word. היא קוראת את כותרות הפרקים כדי להציע פרקים, שאותם בודקים ומתקנים לפני שמשהו נכנס לספר, ומ־Word היא שומרת הדגשה, הטיה, קו תחתון וקו חוצה. גופנים, צבעים ועימוד של Word לא עוברים, כי לספר יש עיצוב משלו. קובצי PDF ו־EPUB אי אפשר להביא.

ספר אלקטרוני ודפוס

ספר אלקטרוני בפורמט EPUB הוא בדרך כלל זורם: הקוראים בוחרים גופן וגודל, והטקסט מתאים את עצמו למסך. לכן אין בו מספרי עמודים קבועים, ותעלולי עימוד ממעבד התמלילים לא שורדים בו. מה שחשוב הוא מבנה נקי: פרקים, כותרות, תוכן עניינים ופסקאות תקינות.

לספר מודפס יש עמודים קבועים, ולכן ההכנה שלו כוללת החלטות שספר אלקטרוני לא צריך: גודל העמוד, השוליים (רחבים יותר בצד הפנימי, ליד השדרה), מספרי עמודים וכותרות רצות, האם פרקים נפתחים בעמודים אי־זוגיים, ועמודי פתיחה כמו שער מקדים, עמוד שער ועמוד זכויות יוצרים.

הכריכה של ספר מודפס היא גיליון אחד: גב, שדרה וחזית. רוחב השדרה תלוי במספר העמודים ובסוג הנייר, ולכן מכינים את הכריכה בדרך כלל אחרי עמודי הפנים. לפני שמדפיסים יותר מעותקים בודדים, הזמינו עותק הגהה מודפס וקראו אותו על נייר. לכל בית דפוס ולכל מפיץ יש דרישות טכניות משלו, ולכן בקשו אותן לפני שאתם סוגרים את הקבצים.

ב־Ideoria, הכנת גרסה מצלמת את הספר כפי שהוא, וממנה אפשר ליצור קובץ EPUB, קובץ PDF של עמודי הפנים לדפוס, קובץ PDF נפרד של כריכת הדפוס, עותק Word לעריכה ודף אינטרנט. קובצי הדפוס עוקבים אחרי עימוד כללי של ספר בכריכה רכה, ורוחב השדרה מחושב לפי מספר עמודי הפנים, עם הערכה כללית של עובי הנייר. שום דבר ב־Ideoria לא בודק את הקבצים מול הכללים של בית דפוס או של חנות מסוימים, ו־Ideoria לא מנפיקה מסת״ב, ולכן התייחסו לקבצים כאל נקודת פתיחה טובה ואשרו את הפרטים מול בית הדפוס.

להחליט איך להוציא לאור

יש כמה דרכים כנות, והנכונה תלויה במה שאתם רוצים מהספר. בהוצאה לאור מסורתית, הוצאה לוקחת על עצמה את העלויות ואת ההחלטות של ההפקה וההפצה, בדרך כלל בתמורה לזכויות ולחלק מההכנסות; לרוב צריך להגיש את כתב היד ולהמתין, וזה לוקח זמן. בהוצאה עצמית אתם מקבלים את ההחלטות האלה ומממנים אותן בעצמכם: עריכה, עיצוב, מסת״ב, דפוס והפצה. שיתוף פרטי יכול להיות כמה עותקים מודפסים למשפחה או לקהילה, או קישור שנותנים לקוראים.

לפני שמחליטים, שאלו את עצמכם: מי אני רוצה שיקרא את הספר, ואיך הקוראים האלה ימצאו אותו? כמה שליטה אני רוצה על הכריכה, על המחיר ועל העיתוי? כמה כסף וזמן אפשר להשקיע? קראו כל חוזה בעיון, ושימו לב אילו זכויות אתם מעניקים, ולכמה זמן.

מי שמוציאים לאור בעצמם צריכים בדרך כלל מסת״ב לכל פורמט שנמכר בחנויות ספרים ובחנויות מקוונות. המספרים האלה מונפקים על ידי סוכנות המסת״ב במדינה שלכם. כשהספר מוכן לקוראים, למצוא את הקוראים הראשונים הוא הצעד הבא.

טעויות נפוצות

• ללטש משפטים בטיוטה הראשונה. קודם סיימו. אי אפשר לשכתב ספר שעוד לא קיים.
• להגיה לפני שהמבנה התייצב. תיקונים בפרקים שיזוזו או ייעלמו אחר כך הם עבודה שהולכת לאיבוד.
• לשאול קוראים ראשונים רק אם הם אהבו. שאלו איפה הם התבלבלו, השתעממו או הופתעו.
• לעצב ברווחים ובירידות שורה. השתמשו בסגנונות. עיצוב ידני מתפרק ברגע שהקובץ מומר.
• לוותר על עותק הגהה מודפס. מסכים מסתירים טעויות שנייר חושף, משורה יתומה ועד שגיאת הקלדה בכותרת הרצה.
• להניח שכל קובץ עומד בדרישות של כל בית דפוס. בקשו מבית הדפוס את המפרט שלו לפני שאתם סוגרים את הקבצים.