למצוא את הקוראים הראשונים

למי הספר מיועד?

"לכולם" אינה תשובה. דמיינו קורא אחד מסוים, או קוראת אחת: בני כמה הם, מה קראו בחודש שעבר, מה הם מקווים להרגיש כשהם פותחים ספר כמו שלכם. ממואר על טיפול בהורה עם דמנציה מיועד לאנשים שעוברים את זה, לאנשים שעברו את זה, ואולי גם למי שעובדים איתם. פנטזיה מצחיקה לבני עשר מיועדת לבני עשר, ולמבוגרים שבוחרים להם ספרים.

אחר כך חשבו איפה הקוראים האלה כבר נמצאים: באילו חנויות ספרים, ספריות, קבוצות, בתי ספר, מועדונים, אתרים או ניוזלטרים הם בוטחים. קוראים ראשונים נמצאים בדרך כלל דרך מקומות ואנשים שכבר יש להם קשר איתם.

כלי טוב הוא למצוא שניים או שלושה ספרים שיצאו לאחרונה ושהקוראים שאתם מדמיינים נהנו מהם. הם מלמדים אתכם למה הקוראים יצפו, ואיפה מתכנסים קוראים של ספרים כאלה.

לומר על מה הספר

תצטרכו לתאר את הספר בכמה אורכים: משפט אחד, לשיחות ולהיכרויות; תיאור קצר של פסקה או שתיים, מהסוג שמופיע על הכריכה האחורית או בעמוד של ספר; ומדי פעם תקציר ארוך יותר, בשביל הוצאות לאור.

בסיפורת, תיאור קצר עוקב בדרך כלל אחרי דפוס פשוט: מי הדמות, באיזה מצב היא נמצאת, מה היא רוצה או חייבת לעשות, ומה מקשה עליה, והוא נגמר בשאלה ולא בתשובה. בספר עיון הוא אומר למי הספר מיועד, באיזו בעיה או שאלה הוא עוסק, מה הקוראים ירוויחו, ולמה דווקא אתם האנשים לכתוב אותו.

אל תסכמו את כל העלילה, ואל תגלו את הסוף. תיאור הוא הזמנה, לא דוח.

הפרופיל הציבורי שלכם ככותבים

קוראים שאוהבים ספר רוצים לעיתים קרובות לדעת מי כתב אותו. ביוגרפיה קצרה עובדת הכי טוב כשהיא רלוונטית ואנושית: מה מחבר אתכם לספר הזה, פרט מוחשי אחד או שניים, ושום דבר שנשמע כמו קורות חיים. כתבו אותה בגוף שלישי אם היא תופיע על הכריכה, ובגוף ראשון אם היא תופיע בעמוד שלכם.

בחרו את השם שתוציאו תחתיו ספרים, והשתמשו בו בעקביות. שם עט הוא לגיטימי לגמרי, בין אם בשביל פרטיות, כדי להפריד בין סוגים שונים של ספרים, או פשוט כי הוא נעים לכם יותר.

ב־Ideoria, שם המחבר שקובעים בפרופיל מוצע בכל פעם שמכינים גרסה של ספר. כשספר שלכם נמצא בספרייה הציבורית, קוראים יכולים לפתוח את עמוד המחבר שלכם, שמציג את השם הזה, כמה מילים עליכם אם תבחרו להוסיף, ואת התמונה שלכם רק אם תפעילו אותה.

פרקים לדוגמה וקוראים מוקדמים

הפרק הראשון, או כמה הפרקים הראשונים, הם הדבר האפקטיבי ביותר שאפשר לשתף. הם מאפשרים לקוראים לחוות את הקול שלכם, במקום לשמוע עליו. ודאו שזו מהכתיבה הטובה ביותר בספר, כי זה החלק היחיד שאנשים רבים יקראו לפני שיחליטו.

קוראים מוקדמים, שקוראים את הספר כולו זמן קצר לפני צאתו או אחריו, יקרים פעמיים: הם מספרים לכם איך הספר נוחת, ואם הם אוהבים אותו, הם מספרים לאחרים. בחרו אותם לפי התאמה, לא לפי כמות. עשרה קוראים מהקהל שלכם שווים יותר ממאה שאינם ממנו.

היו ברורים במה שאתם מבקשים: תגובה כנה, ביקורת קצרה, מילה טובה לחבר. הקלו על אנשים לסרב. וכבדו את העבודה שלכם: שתפו טיוטות שלא פורסמו רק עם אנשים שאתם סומכים עליהם.

לשתף ספר

לשתף ספר באופן פרטי ולהציב אותו בפומבי הם שני דברים שונים. קישור פרטי מאפשר לכם להחליט מי מקבל אותו, אם כי מי שיש לו את הקישור יכול להעביר אותו הלאה. רישום פומבי מאפשר לקוראים שמעולם לא פגשתם למצוא אותו. כותבים רבים מתחילים בדרך הראשונה, ועוברים לשנייה כשהספר מוכן.

ב־Ideoria מפרסמים גרסה מוכנה של ספר, אף פעם לא את כתב היד שאתם עדיין כותבים: או דרך קישור שאתם משתפים, שאינו מופיע בשום רשימה, או בספרייה הציבורית, שבה כל אחד יכול למצוא אותו ולקרוא בו בלי חשבון. קוראים מחוברים יכולים לתת לו לב, לשמור אותו במדף הקריאה שלהם, להגיב על הספר כולו ולדווח על מה שלא שייך. אפשר להוריד את הספר בכל עת, וזה מבטל את הקישור ואת הרישום בספרייה, אבל לא מבטל את מה שקורא כבר העתיק.

כתיבה נוספת אחרי הפרסום לא משנה את מה שהקוראים רואים. כדי להראות להם ספר משוכתב, מכינים גרסה חדשה ומפרסמים אותה במקום הקודמת.

לבנות קשר עם קוראים

קשר עם קוראים נבנה כמו כל קשר אחר: לאט, ביושר ובתשומת לב. הודו לאנשים שמקדישים זמן לקרוא ולהגיב. ענו על שאלות. שתפו משהו מהדרך שבה הספר נוצר, אם הקוראים סקרנים.

אל תתווכחו עם ביקורות או עם תגובות, גם לא עם אלה שאינן הוגנות. החוויה של קורא מהספר שלכם שייכת לו. אם תגובה על הספר שלכם פוגענית או לא שייכת, הסתירו אותה במקום להשיב לה.

אם אתם רוצים לשמור על קשר עם קוראים בין ספר לספר, רשימת דיוור פשוטה או פרסום קבוע במקום שבו הקוראים שלכם כבר נמצאים שווים לעיתים קרובות יותר מאשר לרדוף אחרי כל פלטפורמה חדשה. Ideoria לא מפעילה בשבילכם רשימות דיוור או פרסום; הבחירות האלה, והאמון של הקוראים שבא איתן, שייכים לכם.

הוצאה עצמית: מה כדאי לשקול

מי שמוציאים לאור בעצמם לוקחים על עצמם את ההחלטות של הוצאה לאור. כמה מהחשובות שבהן:

• עריכה ועיצוב. טקסט שעבר עריכה מקצועית וכריכה שמתאימה לסוגה משפיעים על קוראים יותר כמעט מכל דבר אחר שאפשר לשלם עליו.
• מסת״ב ופורמטים. מסת״ב לכל פורמט שנמכר בחנויות, שמונפק על ידי סוכנות המסת״ב במדינה שלכם, והחלטה על ספר אלקטרוני, מודפס או שניהם.
• דפוס. הדפסה לפי דרישה חוסכת אחסון של עותקים אבל עולה יותר לכל ספר; הדפסה של מהדורה מוזילה את העלות לעותק, אבל דורשת כסף מראש ומקום לארגזים.
• הפצה ומחיר. איפה הקוראים יקנו את הספר, כמה כל ערוץ לוקח לעצמו, ואיזה מחיר הסוגה והאורך של הספר יכולים לשאת.
• זמן. הוצאה לאור טובה דורשת חודשים של עבודה מעבר לכתיבה. תכננו את זה, במקום לגלות את זה.

היזהרו משירותים שמבטיחים תוצאות: רב־מכר, אלפי קוראים, ביקורות מובטחות. איש אינו יכול להבטיח איך יתקבל ספר.

טעויות נפוצות

• לכוון לכולם. מסר לכולם לא מגיע לאף אחד במיוחד. התחילו מהקוראים שהכי סביר שיהיה להם אכפת.
• לגלות את הסוף. תיאור צריך לגרום לאנשים לרצות לקרוא, לא לחסוך להם את הטרחה.
• לשתף עבודה לא גמורה עם יותר מדי אנשים. רושם ראשוני נשאר. שתפו טיוטות מוקדמות עם כמה קוראים שאתם סומכים עליהם, ואת הספר הגמור עם העולם.
• לבקש טובות מזרים. קוראים מגיבים לספר שמתאים להם, לא לבקשות. הציעו משהו ששווה לקרוא.
• לשכתב בעקבות כל תגובה. הקשיבו לדפוסים, לא לכל קול.
• לצפות למספרים מהר. קוראים ראשונים מגיעים לאט. קומץ של קוראים אמיתיים הוא התחלה אמיתית.